top of page

מעבר ליופי: הכוח המהפכני של אמנות מחאתית במאבק כנגד עוולות

אמנות מחאתית תמיד מילאה תפקיד מכריע באתגור הנורמות החברתיות, בהיותה מעוררת חשיבה ביקורתית ורגשות. מציורי קיר איקוניים ועד לגרפיטי חצוף על הקירות, אמנות מחאתית היא כלי רב עוצמה עבור יחידים וקהילות להביע את התנגדותם ולדרוש שינוי. אבל מה הופך את אמנות המחאה לכל כך ייחודית ומשכנעת? מה הסוד מאחורי יכולתה לגייס ולעורר אנשים לפעולה? במאמר זה נחקור את העולם המרתק של האמנות המחאתית, מעט היסטוריה, ובעיקר כיצד היא משפיעה על עיצוב השיח החברתי והפוליטי במאבק נגד עוולות ובמאבק לשחרור בעלי חיים. בואו לגלות את כוחה של האמנות להצית מהפכות ולעורר שיח.



טבחית מחזיקה מחבת שחורה ומקפיצה גוזל שלם חי על המחבת
"פרגית לצהריים" ציור שמן על ניר של האמנית המחאתית יפית סרנגה

אמנות מחאתית

אמנות מחאתית היא צורת ביטוי בה האמן מביע הסתייגות והתנגדות לנושאים שונים פוליטיים, חברתיים ותרבותיים, במטרה לאתגר את הצופה ולגרום לו/לה להתמודד עם סוגיות ועוולות חברתיות, לקרוא קול זעקה שיגייס את הצופה ויוביל לשינוי.

אמנות מחאתית באה לידי ביטוי באופנים וצורות רבות, אם זה באמנות חזותית (ציור, איור, פיסול, גילוף, הדפסים, צילומים וכל אומנות הנתפסת בראיה או במישוש) וכן במוזיקה, ספרות, מיצגים, גרפיטי וכיו"ב.

כמה מהדוגמאות המפורסמות ביותר לאמנות מחאה כוללות את ה "גרניקה" (Guernica) של פיקאסו, ציור שמן בסגנון סוריאליסטי קוביסטי, שנוצר בתגובה להפצצת העיירה הספרדית "גרניקה" על ידי הנאצים, בזמן מלחמת האזרחים בספרד. פיקאסו ראה צילומי שחור-לבן של המלחמה בעיתון, והגיב על הנושא באמצעות יצירה שייצגה, מעבר למקרה עצמו, גם את הסבל המשותף לכל המלחמות ואת הברבריות והזוועות שבמלחמה. מבלי לצייר קרבות, הציור מתאר אנשים ובעלי חיים, כאשר בכל הדימויים בציור שלו בלט האלמנט המשותף של הסבל של בני האדם ובעלי החיים במלחמה. כולם מפוערי פה, כולם סובלים, מאוימים ומפוחדים.

סמל נוסף לאומנות המחאתית הוא כרזת "התקווה" של שפרד פיירי, בה מצויר ברק אובמה בצבעי אדום וכחול עם המילים "תקווה" או "שינוי", התמונה הפכה לסמל אייקוני של ברק אובמה ב-2008 וכחלק מהתמונה לקמפיין הנשיאותי.


סו-קו ובנקסי למען בעלי חיים

אמנות מחאתית למען בעלי חיים היא תת קטגוריה ספציפית של האמנות המחאתית, המבקשת להעלות את המודעות לגבי התעללות בבעלי חיים והצורך בהקניית זכויות לבעלי חיים. אמנות זו מתמקדת לרוב בשיקוף של ניצול בעלי החיים בתעשיית המזון, תעשיית הבידור והניסויים בבעלי חיים במחקר המדעי.

אחת הדוגמאות הבולטות לאמנות מחאתית למען בעלי החיים היא יצירותיה של האמנית הבריטית סו קו (Sue Coe). ביצירותיה היא מתארת את היחס האכזרי לבעלי חיים בחוות תעשייתיות ובבתי מטבחיים. עבודותיה כוללת בדרך כלל דימויים חזקים וגרפיים המאתגרים את הנרטיבים הדומיננטיים סביב השימוש בבעלי חיים בחברה האנושית.

אחת היצירות המפורסמות ביותר של קו היא "פורקופוליס", סדרה של הדפסים המתארים את התנאים האכזריים איתם מתמודדים בעלי חיים בחקלאות תעשייתית. הסדרה כוללת תמונות של חזירים הכלואים בארגזי הריון זעירים, תרנגולות דחוסות בכלובי סוללה ופרות נשחטות בבתי מטבחיים. ההדפסים עוצמתיים ומטרידים, וזכו להעלאת המודעות למציאות האכזרית של תעשיית בעלי החיים. הציורים הקשים של סו קו הם עדות גרפית למציאות ממנה רוב האנשים מתעלמים או נמנעים מלראות. ציוריה מחליפים את המילים ומפנים את תשומת הלב של הצופה לאירועים המתרחשים בתוך בתי המטבחיים, לניצול של כוח, דיכוי, אלימות ועוד.

דוגמה נוספת היא עבודתו של בנקסי, אמן גרפיטי הידוע בציורי הקיר הטעונים מבחינה חברתית ופוליטית. בשנת 2018, בנקסי יצר ציור קיר בשכונת באוורי בניו יורק, המתאר משאית מלאה בחיות בוכות הפונה לבית המטבחיים. ציור הקיר היה פרשנות עוצמתית לזוועות תעשיית הבשר והציג את הצורך בהענקת זכויות בסיסיות לבעלי החיים. באוקטובר 2013 הציג בנקסי מיצג של משאית משלוחים הנושאת 60 בובות של חיות משק (תרנגולות, חזירים, כבשים, פרות וכדומה) המציצות דרך כלובי עץ כשברקע נשמעות צווחותיהן של החיות. למרות הביקורת של הצופים ההמומים ברחבי ניו יורק בנקסי העיר הערה ואמר – "אני יודע מה אתם חושבים, זה לא קצת עדין?". ההערה הזו הבליטה את הדיסוננס שיש לאנשים מהתעשייה שהם לוקחים בה חלק אל מול ההימנעות מהבאת הפרקטיקה למודעות הצרכנים. שהרי בעוד שאנשים הזדעזעו מעוצמות הצווחות וממראה בובות הפרווה הילדותיות המציצות מעבר לכלובים של עץ, התעשייה עצמה קשה ואלימה הרבה יותר.


תנועת האומנות השחורה

כאומנית מחאתית נשאלתי לאחרונה האם אני חושבת שהציורים שאני מציירת וזרם האמנות בה אני לוקחת חלק יכול להביא לשינוי אמיתי? התשובה שלי לשאלה הזו נעוצה בהיסטוריה של האומנות המחאתית.

אחת הדוגמאות היא תנועת ה ו-Black Arts Movement שפעלה בשנות ה 60 ו 70 בארצות הברית, ושמה לעצמה למטרה לקדם את התרבות וההעצמה האפרו אמריקאית ולהעביר מסר של גאווה שחורה. זו תקופה שקיבלה את השם 'הרנסנס של הארלם' – עידן ספרותי ואמנותי בו הואר הזרקור על הקהילה השחורה, באופן שהאומנים יכלו לאמץ את המאפיין של צבע עורם ולבטא אותו באופן חופשי. הוקם בית ספר / תיאטרון לאומנויות שחורות ומיצגים אמנותיים פוליטיים. תקופת האומנויות השחורות הייתה תקופה מוצלחת מבחינה אמנותית, אבל, כמו כל מחאה בועטת, גם למיצגים בתקופה הזו היו ביקורות ולעג, בעיקר מתוך תפיסה יהירה שחשבה שעצם הרעיון שאנשים שחורים יכולים לבטא את עצמם מבחינה אומנותית הוא אבסורד. לנו היום זה נראה הזוי ומקומם, אבל אם תסתכלו על הביקורות כלפי מיצגים למען בעלי חיים תמצאו קווי דמיון, מהסיבה הפשוטה, שבדומה לשחרור בני האדם מעבדות, והצורך בשינוי תפיסתי שיוביל לשוויון בין אנשים כהי עור לאנשים לבנים – כך גם היום נדרשת הבנה אמיתי לגבי הדמיון בין בעלי החיים לבני האדם בזכותם לחיות חיים נטולי שעבוד וסבל. אנחנו לא מתייחסים לבעלי החיים כראויים לזכויות, ומתייחסים לעיתים בלעג לאנשים המקימים מיצגים ומחאות כדי להביא למודעות את מצבם של בעלי החיים ולהוביל שינוי.

בתקופת התנועה האמנותית השחורה הייתה הבנה כי יש להשתמש באמנות כדי לעורר, לא רק את הצופים הלבנים, אלא גם את ההמונים כהי העור להתקומם נגד "המדכאים הקפיטליסטים הלבנים שלהם". בדומה לכך, גם אומנות מחאתית למען שחרור בעלי חיים מובילה אנשים המזדהים עם המסר לנקוט פעולה למען המטרה ולא להישאר פסיביים. בזכות תנועת האומנויות השחורה, שבאה לידי ביטוי באמנות חזותית, שירה, ספרות ועוד, הנוכחות של האפרו-אמריקאים בתחומי האמנות גדלה ושימשה ככלי להבעת קולם בתקשורת ובקהילות והביאה לתמיכה ציבורית ביוזמות שונות.


אמנות מחאתית למען בעלי החיים

כאומנית מחאתית היוצרת באומנות חזותית ובכתיבה פילוסופית וספרותית, אני עדה כל פעם מחדש לכוח שיש ליצירותיי לעורר רגש בצופים. אל מול האקטיביזם החשוב המציג מיצגים שלעיתים קשים לעין, אני, באופן אישי, מקפידה באומנות המחאתית שלי לנסות ליצור רגש שיוביל דווקא להזדהות, ולהימנע מרגש של גועל או דחייה. לכן ברוב הציורים שלי יהיה מסר מחאתי לא פשוט, אבל לא יהיה בהם מיצג מדמם או קשה לעיכול.

כשאני נוכחת בפתיחה של תערוכות בהן אני משתתפת אני נוטה לעמוד בצד ולבחון את תגובות הקהל, כל פעם זה מרתק ומרגש מחדש. אחת התערוכות בה השתתפתי עסקה בכוחם של המילים והטקסטים. בתערוכה הצגתי ציור של כבשה העומדת בפתחו של בית בעל קירות כחולים מלוכלכים, וחלון עליו עומדת תרנגולת המפנה את גבה וצופה לתוך חדר שחור. מתחת לכבשה כתמים אדומים בעוד שאר האזור מוצג כמדשאה. על הקיר הכחול חרוטה המילה SOMEONE (מישהו). הציור נראה לכאורה תמים. מצויר בצבעים עדינים ונעימים ולא קונטרסטיים מידי, ללא ביטוי קשה לעין או אלים. המטרה שלי הייתה להנכיח את בעל החיים כמישהו, עם דגש מיוחד על הבעתו של בעל החיים -הבעה תמימה, אולי אף חסרת אונים.

בעודי עומדת מרחוק ומתבוננת בתגובותיהם של אנשים לציור הייתי עדה לשיחה בין שני גברים. הראשון התבונן וטען שזה ציור נעים שיכול להתאים אפילו לחדר ילדים, ואילו השני נכנס בדבריו בתוקף ואמר – "זה לא ציור ילדים – זה ציור עם מסר קשה, יש פה בית מטבחיים, בעל החיים שאתה רואה אינו חופשי, בחדר החשוך הזה מתרחשים דברים קשים, ונראה שהכבשה בעיניים שלה מספרת את זה למתבונן". נדהמתי. זה ידוע שיצירת אמנות היא טקסט שמרגע ששוחרר לעולם הוא נתון לפירושו של כל אחד לפי עולמו. היכולת של אותו אורח בתערוכה להבין במדויק את המסר אליו כיוונתי הייתה מרגשת ומדהימה. ומבחינתי יכולת העברת המסר המדויק הזה ביטאה זיקוק של אקטיביזם מחאתי משמעותי וחשוב.



סיכום

אמנות מחאתית למען בעלי החיים היא כלי חשוב להעלאת המודעות ולקידום שינוי מהותי במצבם של בעלי החיים במשקים, בתעשיית האופנה ובמעבדות הניסויים. באמצעות שימוש באמנות מסוג זה אמנים יכולים לעורר מודעות, לחנך, להצביע על ערכים משמעותיים אליהם יש להתייחס בקבלת החלטות ולגרום למצב בו אנשים עושים שינוי בהרגליהם כחלק משינוי תודעתי שלם. זו אמנות המערערת על נרטיבים דומיננטיים, מעלה את המודעות לנושאים חשובים ומשמעותיים מבחינה חברתית ופוליטית, ומשמשת כלי לבניית קהילה והעצמה. אמנות מחאתית למען בעלי החיים היא צורה חשובה ומשפיעה של אקטיביזם שיכולה להעלות את המודעות לנושאי זכויות בעלי חיים ולעורר שינוי חברתי, וככזו היא חשובה ויש להפיצה ולקדמה כחלק בלתי נפרד מאקטיביזם.

אם אסכם את מטרתה של האומנות המחאתית וקריאתו של האומן להתבוננות עצמית ויצירת מודעות, אביא את אחד הסיפורים שלדעתי הכי ממחישים את יכולת העברת המסר על ידי האומן: בהמשך לציור הגרניקה, כאשר קצין גרמני ביקר בסטודיו של פיקאסו בפריז הכבושה והתבונן בציור הקרב הקשה של שלו הוא שאל את פיקאסו "אתה עשית את זה?" (כשהוא מתכוון כמובן לציור), "לא, אתם עשיתם את זה" ענה לו פיקאסו בתגובה. לא בכדי הציור הפך לסמל של כל הטרגדיות ההרסניות של החברה המודרנית.



References:

  • Lubbock,T. (2005, January 8). Power Painting. The Guardian.

  • ttps://www.theguardian.com/books/2005/jan/08/highereducation.news

  • https://mymodernmet.com/banksy-stuffed-animals-truck/








פוסטים אחרונים

הצג הכול

2 commentaires

Noté 0 étoile sur 5.
Pas encore de note

Ajouter une note
Invité
26 avr. 2023
Noté 5 étoiles sur 5.

מאמר שמאפשר הסתכלות נוספת על אומנות בשלל צורותיה. מרתק, מעשיר ומסקרן לדעת וללמוד עוד בנושא. תודה🙏

J'aime

Invité
26 avr. 2023
Noté 5 étoiles sur 5.

יפית את מרתקת ומעוררת מחשבה מצליחה לגעת עמוק. ממש תודה על גל פועלך

J'aime
bottom of page