ספרי החדש

"וחך אוכל יטעם לו"

​

לפני כעשר שנים, באחד מימי השישי האביביים, נפגשתי לארוחה מפנקת ולהשלמת פערים עם חברותיי. בין השיחות העמוקות הקשבתי לשיחה שהתקיימה בין שתיים מהן — הן דיברו על אכילת בעלי חיים.
ורד, שעברה לטבעונות זמן לא רב לפני המפגש, סיפרה על תחושותיה כלפי אכילת בשר, ואושרית נדהמה לשמוע את דבריה ושאלה —

“אז את טוענת שמי שאוכל בעלי חיים אינו מוסרי?״

השיחה ביניהן, שאני בטוחה שהתקיימה בבתים רבים ובקבוצות רבות אחרות, המשיכה והתפתחה, ואני רק לקחתי את השאלה הזו הלאה איתי לדרך. זו שאלה בעלת פנים רבות שחשתי שלא יכולתי להשיב לה תשובה מלאה ומושכלת בזמנו.
 

במהלך גיבוש התזה בלימודי הפילוסופיה חשתי בהארה כי דווקא העידן המודרני הוא צו השעה לשיח לגבי תעשיית בעלי החיים, והשאלה שקיננה בי שנים מצאה את פתרונה ההולם.

כנכדה למשפחת קצבים אני מודעת לכך שהשיח לגבי אכילת בעלי חיים גדוש ברגשות ובאמוציות. אולי כי מהצד האחד אוכל הוא חלק מתשוקה, מאהבה, מתחביב, מצורך, לעיתים אף חלק מפרנסה, ומהצד השני ההבנה כי עלינו לשאוף לחברה מוסרית שבה ההתנהגויות הטובות נבחרות לאורם של ערכים ולא מתוך תשוקות ומאוויים גרידא, ועל כן ראוי כי לא כל דבר שניתן לאכול ייחשב אוכל.
 

עם הקריאה אני מזמינה אותך להשאיר את הדעות הקדומות וההרגלים בצד, ולצלול איתי למחשבה פילוסופית רחבה על הבחירות שלנו בעידן המודרני, השלכותיהן, החברה שבה אנו רוצים לחיות והאנשים שאנחנו רוצים להיות.